כשמתחילים תהליך כלכלי יש נטייה "לחתוך הוצאות", "להדק את החגורה" "לגזור כרטיסים" .. ועוד כל מיני מושגים שאתם לא ממש אוהבים. לפעמים הגדלת הכנסות עושה את ההבדל בין לחיות בהימנעות לבין חיים של רווחה כלכלית.
אחד מהאתגרים שמולם ניצבת משפחה הוא למקסם את יכולת ההכנסה של מפרנסיה, להגיע למציאות שכל אחד מרוויח את המקסימום האפשרי וגם משפר כל הזמן את יכולת ההשתכרות שלו.
העולם שאנחנו חיים בו משתנה בקצב מהיר מאוד. הרבה מקצועות הופכים להיות ללא רלבנטיים ואלה שכן מחייבים אותנו להיות מעודכנים כל הזמן ולשמור על רמה מספקת של ידע ומקצועיות כדי "לא להישאר מאחור" .. תוסיפו לזה את המציאות הדינאמית שבה עובדים (בעיקר בגילאים צעירים יחסית) נמצאים כל הזמן בתנועה ומחליפים כל כמה שנים מקומות עבודה כדרך להתקדם בשכר ובקריירה. במציאות כזאת אפילו "חישוב מסלול מחדש" במטרה לשנות את המקצוע – הוא לא ממש נדיר וקורה במקרים רבים אצל אנשים שמרגישים שהגיעו למיצוי במקצוע הנוכחי ..

ועדיין, חלקנו  נמצאים בתחושה של תקיעות. מצד אחד רצון מאוד גדול לבצע שינוי במקצוע ומצד שני פחד גדול שהחלום שאנחנו מגלגלים בדמיון כבר הרבה זמן הוא יותר מידי רומנטי ולא ממש מתאים, לא יצליח, לא יעבוד ..
פוסט זה מיועד לאלה שרוצים לעשות שינוי אבל לא מצליחים לעשות אותו.

השיחה עם ד' היתה על מציאת הדרך המקצועית שלה בחיים. ד' לא מצליחה כבר זמן רב למצוא את העיסוק שהיא אוהבת ואף להתפרנס ממנו. היא סיפרה לי  ארוכות על המחשבות, ההלקאה העצמית והשיפוטיות ובעיקר על הרגשת התקיעות המתסכלת. 
במהלך השיחה מצאנו שיש רשימה של תחומים המעניינים אותה, ואף הצלחנו לחוש שיש תחום עיסוק ש- "עושה לה את זה". אפשר היה לזהות אותו בין השאר דרך המושגים שבהם השתמשה וגם בנימי ההתרגשות בקולה כשתיארה אותו בפירוט רב. בשלב זה בחנו אלו פעולות היא יכולה לעשות כדי להביא את העיסוק הזה אל חייה ואף להתפרנס ממנו – פעולות שלמרות שלא היו הכי מדויקות לה עדיין יצרו את התחושה שהן בכיוון הנכון.

לפעמים אנחנו חשים שהגענו למבוי סתום, מציאות של תקיעות שבה לא ניתן להגיע לשום החלטה או אפילו קצה של חוט שירמוז לנו לאיזה כיוון ללכת. מציאות כזאת עלולה להימשך שנים רבות מבלי שתהיה יכולת לפרוץ אותה. וכך שככל שעובר הזמן אנחנו מחווטים את מוחנו במחשבות במסלולים קבועים. מחשבות שיוצרות סביבנו פקעת של חוטים בלתי נראים המשתקים אותנו ומונעים מאיתנו לפרוץ את המעגל.

למרות התקיעות במצבים כאלה, בחלק גדול מהמקרים קיימות בנו כל מיני תחושות בטן לגבי הכיוון הנכון לנו. אפשר לזהות אותו בכל מיני דרכים. לעיתים אף להיעזר באנשי מקצוע. אבל אחרי שמצאנו את אותו "קצה של חוט" נוכל להגדיר פעולות כלשהן שיכולות לקדם אותנו אליו.

בשלב זה אפשר לנקוט בפעולה שמן הסתם לא תהיה הכי מדויקת אבל עדיין זו שתפרוץ את מעגל התקיעות בו אנו נמצאים.
פעולה כזאת לא אמורה לסכן כסף רב ואף לא לצרוך הרבה זמן ואנרגיה. לא חייבים להתפטר בשלב זה מהעבודה או להשקיע כסף רב ולפתוח עסק, רק לעשות פעולה אחת שתפרוץ דרך לעוד פעולות שיבואו אחריה. זו יכולה להיות פגישה עם מישהו, הרשמה לסדנה כלשהיא, הכנת אב טיפוס למוצר וכדו'.

יש כמה יתרונות לפעולה כזאת : 

• יתרון ראשון בזה שפעולה היא סוג של הצהרה, בעיקר לעצמנו אך גם לסביבה. הצהרה שאנחנו עושים ולא רק מדברים או חושבים ומסתבכים עם עצמנו.
• יתרון שני – עשייה היא תרופה בדוקה לפחד. פחד מקנן במקומות שבהם יש שיתוק, מבוי סתום, תקיעות ו- dead end. פעולה מניסה את הפחדים כיוון שהיא ממקדת את המחשבות בעשייה. כשאנחנו עושים אין זמן לחשוב וכשאין זמן לחשוב גם אין זמן לפחד.
• אבל היתרון הכי חשוב הוא שהפעולה הראשונה, עד כמה שאינה מדויקת, עדיין היא מקדמת אותנו באופן משמעותי לדיוק בפעולות הבאות. זאת כיוון שהיא מכריחה אותנו להתמקד בה והתמקדות מובילה לדיוק בהמשך הדרך.

לסיכומו של דבר
הדברים שלעיל מתמקדים בהגדלת הכנסה אבל יכולים להיות רלבנטיים לכל שינוי כלכלי משמעותי (השקעה, רכישת נכס, שינוי מקום המגורים ועוד). לעיתים הפעולה הראשונה שתעשו תהיה המשמעותית ביותר ותיקח אתכם לאורך הדרך את התוצאה המיוחלת.
לאו דזה, חכם סיני מהמאה השישית אמר "גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן".  אני הייתי מוסיף לדבריו: כדי להתחיל מסע של אלף מילין, עשו צעד אחד קטן – הוא יפרוץ את הדרך לכל שאר הצעדים שאחריו ..